גזר דין בתיק ת"פ 51898-02-13

1.         הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו שש עשרה שנים שלא בהסכמתו החופשית, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1)(א)(1) לחוק. ואלה המעשים: בחודש פברואר 2013 ראה הנאשם בבית כנסת קטין יליד 14.10.1998 (להלן - המתלונן), התגרה מינית ממנו והחליט לנגוע בו, הציע לו סיגריה ושאל למשקלו ולאחר שהמתלונן ענה, הנאשם הרימו והצמידו לגופו ואחר כך הקיף את רגלו בשתי ידיו ונגע מלמטה למעלה עד מעל הברך, נגע בבטנו, ליטפו ואחר כך הציע למתלונן להתלוות לשירותים לצורך המשך מעשיו המיניים, אך המתלונן נמלט.

2.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו המאשימה תגביל טיעוניה לשנת מאסר בפועל, הנאשם יטען לעונש מאסר של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות. כמו כן, הוסכם כי אם המרכז להערכת מסוכנות יקבע כי מסוכנות הנאשם נמוכה, תשקול המאשימה הפחתה בעמדתה העונשית.

3.         המרכז להערכת מסוכנות (ד"ר דוד דהן קרימינולוג קליני בכיר) הכין חוות דעת מפורטת בעניינו של הנאשם, שנפתח כך: " יליד 1965 נ+4. עבריין מין רצידיביסטי, בעל משיכה מינית פולימורפית הכוללת גם משיכה מינית סוטה ומשיכה מינית לנערים בגיל ההתבגרות כל זה לצד דחף מיני מוגבר". הנאשם ישב בעבר בכלא בגין עבירות מין ומודע לכך כי הוא ממשיך לפגוע בקטינים. האירוע נשוא דיוננו אירע כיוון שלא נטל תרופות להורדת הדחף המיני. חוות הדעת סוקרת את תולדות הנאשם, היחשפותו לנושא המין כבר גיל 8 וטיפולים שונים שעבר, לרבות טיפולים במב"ן בעת מאסר קודם, טיפול בעמותת "שלום בנייך" בשנים 2009-2007, טיפול תרופתי בקופת חולים (2011). כמו כן נסקרו מסמכים רפואיים וטיפולים קודמים וסקירה נרחבת על מצבו הנוכחי. לאחר ניתוח הפקטורים הסטטיים והדינמיים, המסקנה היא כי הנאשם הינו בעל רמת מסוכנות גבוה מאוד לרצדיביזם מיני וכי הוא זקוק לטיפול תרופתי להורדת הדחף המיני.

4.         הוגשה הצהרת אביו של המתלונן, נפגע העבירה, בה נאמר שהמתלונן סובל מחרדות ונזקק לטיפול פסיכולוגי, כעשרה טיפולים, בעלות של בין 2,000-2,500 ש"ח.

בתו של הנאשם העידה על הרקע המשפחתי ועל אופיו הטוב של אביה העושה כל חייו מאמצים לעזור לבני המשפחה. כמו כן ביקשה להתחשב בכך שהיא עומדת ללדת את בנה הבכור והנכד הבכור של הנאשם בתחילת אוגוסט 2013.

5.         ב"כ המאשימה טענה כי הרף העליון בהסדר הטיעון מצוי ברף התחתון של מתחם הענישה. הערך החברתי שנפגע על-ידי הנאשם הוא ביטחונם ושלומם של קטינים, לפיכך שיקולי הרתעה צריכים לקבל עדיפות. באשר למדיניות ענישה נוהגת - הפנתה לפסיקה בה נגזרו 18 חודשי מאסר על עבירות של מעשים מגונים (ת"פ 27665-06-11, ת"פ 1125/05). לפיכך מתחם הענישה נע בין 36-12 חודשי מאסר.

עוד ציינה כי לנאשם עבר פלילי שהתיישן, אך הוא מודע לדחפיו, נמנע נטילת תרופות ונכנס לגדר סיכון וזוהי נסיבה מחמירה. כיוון שמדובר באדם מסוכן מאוד אין מנוס מעונש מאסר ממש. ב"כ המאשימה טענה עוד למאסר על-תנאי ופיצוי שנשמט בטעות מהסדר הטיעון.

6.         ב"כ הנאשם התנגד לחריגה מהסדר הטיעון בעיקר בשל הדרישה לפיצוי. לעמדתו, הנאשם חולה, סובל מסטייה פדופילית מגיל צעיר בשל בעיות בתוך משפחתו, אולם כאשר הוא מקבל טיפול תרופתי הוא אינו מסוכן לציבור ואכן עוד בשנת 2011 החל לקבל טיפול ביוזמתו. אומנם אין עקביות בטיפול, אך יש רצון לטפל. הנאשם עבר ילדות קשה ואלימה, למרות זאת למד, שירת בצבא. נולדה לו בת אחת שצפויה ללדת עוד חודש - הזדמנות להיות סנדק. הנאשם אינו זוכה לתמיכה של משפחתו הגרעינית וגם אשתו שוקלת גירושין. על-פי הערכת המסוכנות הוא היה אמור להיתפס במעשים מגונים ללא הרף אולם מזה 12 שנה (מאז יצא מהכלא) לא נתפס, וזה מראה כי הוא יכול לבחור בין נטילת כדור מרגיע ומונע לבין כניעה לדחפיו. היום הנאשם מונחה על-ידי רופא פסיכיאטר ועל כן ניתן לצמצם את מסוכנותו, מה עוד שהחוק יצר כלים של פיקוח שיאלצו הנאשם לקבל טיפול יום יומי עם ריצוי עונשו ואז ישולב גם בקבוצת טיפול.

הסנגור הציג פסיקה (פ"ח 7009/06) על מעשים מגונים חמורים יותר בו נדון הנאשם ל-10 חודשי מאסר בלבד. פס"ד נוסף 7017/06 - על מעשים מגונים חמורים יותר נדון ל-9 חודשים. המעשים שלפנינו הם ברף הנמוך. הסנגור הפנה גם לת"פ 3556/09 (ת"א) בו התייחס בית המשפט לתנאי הכליאה הקשים של נאשמים בעבירות מין, כמו כן הדגיש כי הנאשם מתחנן לטיפול בכלא ולא מקבל. לפיכך עתר להסתפק בימי מעצרו ולגזור שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

7.         הנאשם אמר כי הוא מתמודד עם עצמו, נלחם, קיבל טיפול תרופתי (קפקטיל) שהרס את בריאותו (פגיעות בכבד). סיפר על חוויותיו הקשות בכלא והעדר טיפול בבעיותיו. הביע חרטה גמורה על המעשה שקרה כיוון ששכח לקחת כדור. ביקש רחמים.

8.         חוק העונשין (תיקון 113) קבע את עקרון ההלימה שמשמעו אימוץ עקרון הגמול כעקרון מנחה. כך עולה מהצעת החוק וכן מהפסיקה בה צוין כי עקרון זה הוא "כוכב הצפון", אם כי קיימים כמובן בצידו יסודות הענישה האחרים (ע"פ 1523/10 פלוני נ' מ"י, פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין). קרי, יש לבדוק העבירה וכל העולה ממנה ולאחר מכן הנסיבות האישיות. בחינת העבירה ונסיבותיה מביאה לקביעת מתחם ענישה ואחר כך יש לבחון הנסיבות האישיות. דהיינו, העבירה מכתיבה את המתחם ושילוב הנסיבות האישיות במתחם מכתיבים את גזירת הדין.

ביצירת המתחם מספר שיקולים: האחד, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. השני, מדיניות הענישה הנוהגת. השלישי, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט והם: תכנון, חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי וזה שנגרם, הסיבות לביצוע העבירה, הבנת הנאשם ויכולת להימנע מעבירה, מצוקתו הנפשית, קרבה לסייג אחריות פלילית, מידת האכזריות כלפי נפגע העבירה, ניצול כוח ומעמד.

על-פי סעיף 40יג לחוק העונשין, כאשר הנאשם מורשע בכמה אירועים, יש לקבוע מתחם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן ניתן לגזור עונש בנפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים.

ניתן לסטות מהמתחם לקולא אם הנאשם השתקם או שיש סיכויי שיקום (סעיף 40ד) וניתן לחרוג לחומרה אם מדובר בנאשם מסוכן (סעיף 40ה). גזירת הדין תהיה בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (סעיף 40י"א), קרי, פגיעת העונש בנאשם, במשפחתו, הנזקים שנגרמו לנאשם עקב העבירה ומההרשעה עצמה, נטילת אחריות, מאמצים שעשה לתיקון הנזק ולפיצוי, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, נסיבות חיים מיוחדות, התנהגות חיובית, חלוף הזמן, עבר פלילי או עבר נקי.

9.         א.         הערך המוגן בו פגע הנאשם הוא שמירת גופם ונפשם של קטינים ושמירת כבודו ופרטיותו של האדם.

ב.         באשר לנסיבות: העבירה בוצעה בבית כנסת ציבורי, לאור היום על-ידי אדם מבוגר בקטין בן 14.

ג.          הפסיקה הנוהגת הינה מטבע הדברים מגוונת. בת"פ 37265-06-11 (י-ם) הציע הנאשם לקטינה לרכוש לה עגיל, אך ביקש קודם "לבדוק" אותה, הורה לה להיכנס לחדר מדרגות ואחר כך למשרד פלוני בתוך תא שירותים, שם הורה לה להוריד חולצתה, חצאיתה וגרביה, לאחר שעשתה כן ליטף את חזה מעל לגופיה, ליטף את ישבנה, הביט מקרוב באיבר מינה ונישקה על לחיה ואז יצא החוצה ונתן לה שקל, ונדון ל-18 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי ופיצוי למתלוננת. בתפ"ח 1125/05 הורשע הנאשם בביצוע מעשה מגונה לאחר שביקש מקטינה לסור למגרש מבודד, חיבקה בחוזקה, נישק אותה בפיה למרות התנגדותה, אחר כך נישקה בפראות בצווארה חרף התנגדותה וצעקותיה. על נאשם זה נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי. בתפ"ח 7009/06 הורשע הנאשם במספר מעשים מגונים, כאשר הסיע את המתלוננת, ליטף את רגליה, הרים חצאיתה וליטף אותה בין רגליה, כאשר הגיעו למגרש חניה חשוך הכניס ידו אל תחתוניה ונגע באיבר מינה, פרע את כפתורי החולצה העליונה שלבשה, הכניס את ידו, נגע בחזייה, ליטף את החזה. על נאשם זה נגזרו עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי של 30,000 ש"ח למתלוננת. בתפ"ח 7017/06 הורשע הנאשם במעשים מגונים לאחר שחיכך את איבר מינו בגופו של קטין, הכניס את ידו מתחת לבגדיו ונגע באיבר מינו. במקרה נוסף נגע באיבר מינו של קטין אחר וכן ביצע מעשה מגונה בקטין שלישי של חיכוך ונגיעה באיבר המין ונדון לתשעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי.

ד.         בקביעת המתחם יש ליתן את הדעת גם לכך כי העבירה בה הורשע הנאשם מחייבת עונש מזערי כהוראת סעיף 355 לחוק העונשין, קרי רבע מהעונש המרבי העומד על 10 שנות מאסר.

עוד אציין, כי המקרים שפורטו במסגרת הענישה הנוהגת חמורים יותר מהמקרה שלפנינו. לפיכך מתחם הענישה הינו בין 6 ל-30 חודשי מאסר.